כותב מרן המחבר בשולחן ערוך (סימן תרנח סעיף ב) ביחס ללולב:
"בְּיוֹם שַׁבָּת אֵינוֹ נִיטָּל, אֲפִילּוּ אִם הוּא יוֹם רִאשׁוֹן".
ומוסיף עליו הרמ"א: "וְאָסוּר לְטַלְטֵל הַלּוּלָב בְּשַׁבָּת דְּהָוֵי כְּאֶבֶן, אֲבָל הָאֶתְרוֹג מֻתָּר בְּטִלְטוּל, דְּרָאוּי לְהָרִיחַ בּוֹ".
מדוע ראה הרמ"א צורך למצוא סיבה להתיר לטלטל האתרוג מטעם שראוי להריח, וכי מדוע שיהיה הדבר אסור מלכתחילה?
כמה סיבות יש לאסור טילטול האתרוג בשבת מדין מוקצה, שיש להאריך בכל אחת מהן, אך נתייחס לדברים בקצרה:
א. מוקצה מחמת מצווה.
אחד מסוגי המוקצה הוא דבר שהוקצה למצוותו (כמבואר בפתיחתו של הבית יוסף להלכות מוקצה, ריש סימן ש"ח). אמנם לגבי אתרוג יש שתי נקודות לעיון בזה:
במצב כמו השנה שיום טוב הראשון חל בשבת, אם כן האתרוג רק הוזמן למצווה אך עדיין לא החל השימוש בו, ולכן לא הוקצה למצוותו.
ועוד, כיוון שלילה לאו זמן לולב, ובזמן כניסת החג לא הגיע החיוב ליטול לולב, אם כן בין השמשות של כניסת החג לא היה הדבר מוקצה, ושוב לא חל עליו דין מוקצה, התלוי במצבו בזמן בין השמשות.
ב. כלי שמלאכתו לאיסור
כיוון שאסרו חכמים ליטול לולב בשבת שמא יטלטלנו ד' אמות ברשות הרבים, מקבלים ארבעת המינים דין של כלי שמלאכתו לאיסור, ומותרים בטילטול לצורך גופם ומקומם.
גם בדין זה יש לעיין, שאפשר שלא אסרו את נטילת הלולב בשבת אלא פטרו חכמים מליטלוף ונחלקו האחרונים לגבי טילטול מגילת אסתר ושופר בשבת, על כל פנים מותר יהיה לטלטל האתרוג להריח בו, שזה נחשב לצורך גופו.
ג. מוקצה מחמת חסרון כיס
אם מקפידים שלא לטלטל ארבעת המינים מפני חשיבותם, נחשבים הם כמוקצים מחמת חסרון כיס. אמנם כיוון שיש לאתרוג תשמיש אחר- להריח בו, כפי שהביאו לגבי שופר שנחשב כלי שאפשר למלא בעזרתו מים (בגמרא בסוף פרק במה מדליקין), מותר לטלטלו בשבת.
בע"ה בעתיד נרחיב בכל אחד מסוגי המוקצה הללו, אך דבר בעיתו מה טוב.
להלכה מביא ה'שמירת שבת כהלכתה' (פרק כב הערה סב) בשם הגרש"ז אויערבך: "בזמננו עומד האתרוג רק למצווה ולא להריח בו, וצריך להיות כמוקצה מחמת חסרון כיס". כלומר שהטעם שהביא הרמ"א להתיר את כל המוקצים הנ"ל לא שייך בזמננו, ולכן מקבל האתרוג את הדין של המוקצה החמור ביותר ברשימה, ואסור בכל טלטול.
