במנהג להניח פתיתי חמץ לפני הבדיקה

(הדברים מבוססים בעיקר על הספר 'משנת יעקב' לרב רוזנטל זצ"ל, הלכות חמץ ומצה פ"ג ה"ו)

הרמ"א על ה'שולחן ערוך' בהלכות בדיקת חמץ (סימן תל"ב) מביא את דברי מהר"י ברונא שיש להניח פתיתי חמץ לפני הבדיקה, וחולק עליו (סעיף ב): "וְנוֹהֲגִים לְהַנִּיחַ פְּתִיתֵי חָמֵץ בַּמָּקוֹם שֶׁיִּמְצָאֵם הַבּוֹדֵק, כְּדֵי שֶׁלֹּא יְהֵא בִּרְכָּתוֹ לְבַטָּלָה. וּמִיהוּ אִם לֹא נָתַן לֹא עִיכֵּב, דְּדַעַת כָּל אָדָם עִם הַבְּרָכָה לְבַעֵר אִם נִמְצָא".

סברת מהרי"ב מובנת, הרי מברכים אנו לפני הבדיקה "על ביעור חמץ", ואם יבדוק ולא ימצא דבר נמצא שבירך לבטלה, שהרי במה הועילה בדיקתו לביעור החמץ.

אמנם הרא"ש וראשונים נוספים ביארו שהברכה שלפני הבדיקה כוללת אף את הביטול והביעור שיהיו למחרת, לכן אין חשש של ברכה לבטלה אף כאשר לא ימצא חמץ בבדיקה, אך מלשונו של הרמ"א נראה שאין זו דעתו, ואף שמברכים 'על ביעור חמץ' על הבדיקה עצמה – אין חשש של ברכה לבטלה.

ונבאר את דבריו על פי הגר"ז (בעל ה'תניא' ו'שולחן ערוך הרב') והגר"א.

כותב ה'שולחן ערוך הרב' (שם סעיף יא): "אף אם יבדוק הבודק ולא ימצא שום חמץ בבדיקתו, אף על פי כן לא בירך לבטלה, שכך המצוה, לבדוק החמץ ולחפש אחריו שמא ימצא ממנו מאומה, ואם לא מצא אין בכך כלום וכבר קיים המצוה כתיקונה".

על פי ההבנה הפשוטה בדבריו, אפשר לבאר שנחלקו הרמ"א ומהרי"ב במהות מצוות בדיקת חמץ, האם היא חלק מהמהלך של ביעור החמץ ויש לה ערך חיובי בפני עצמו – ואז יש לברך עליה בלי קשר לתוצאות הבדיקה, או שמא היא משלימה את ביעור החמץ מן הבית, ואם יצוייר אופן בו ניתן לוודא שאין חמץ בבית לא יהיה צורך בבדיקה, וכן אם בפועל יתברר על ידי הבדיקה שכבר לא היה חמץ בבית, הבדיקה לא הוסיפה דבר למהלך של ביעור החמץ, ואז הברכה תהיה לבטלה.

לעומת ביאור זה, כותב הגר"א דרך אחרת בהבנת מחלוקתם של הרמ"א ומהרי"ב (סק"ט): "ומחלוקתם תלוי בפלוגתת רבנו תם ור"י שכתב הרא"ש בפרק א' דברכות, בברכת הסוכה על השינה".

וכך כותב הרא"ש שם בברכות: "שאל ר"י את רבנו תם אם צריך לברך על השינה בסוכה, דיותר חמירה שינה מאכילה דמותר לאכול אכילת עראי חוץ לסוכה, ושינת עראי אסורה חוץ לסוכה. והיה ר"י רוצה לומר דהא דאין מברכין על השינה היינו משום דשמא לא יוכל לישן, כשנרדם (אולי צ"ל וכשנרדם) בשינה אינו יכול לברך. אבל רבינו תם השיב לו שכל מצות סוכה שמקיים אדם מסעודה לסעודה כגון שינה וטיול ושינון, ברכת לישב בסוכה שבירך על הסעודה פוטרתו מלברך עליהן".

רצה ר"י לומר שאין מברכים לפני השינה בסוכה, מחשש שמא לא יירדם ואז תהיה ברכתו לבטלה, ומתשובתו של רבנו תם נראה שלא חש לכך, ותולה הגר"א את מחלוקתם של הרמ"א ומהר"יב באותה מחלוקת ראשונים – האם בשעה שמברך על המצווה יש לחשוש שמא השתדלותו לא תועיל ולא תתקיים המצווה על ידו, וסובר הרמ"א כרבנו תם שאין צריך לחשוש לכך. כלומר, דלא כביאורו של שו"ע הרב, לדעת הגר"א אף הרמ"א סובר שאין ערך עצמי בבדיקה אם לא נמצא בה חמץ, כפי שאדם שרואים מההשוואה לשינה בסוכה, שאם הלך לישון בסוכה אך לא נרדם, ודאי שלא קיים את מצוות השינה בסוכה. אך בכל זאת סבורים ר"ת והרמ"א בעקבותיו, שאין בחשש הזה סיבה למנוע מן האדם לברך.

אמנם מהמשנה ברורה נראה שהבין אחרת את כוונתם של האחרונים הנ"ל.

בהסברו לדעת הרמ"א כותב המשנ"ב (ס"ק יג): "ומיהו וכו': חולק על זה, דאין כאן חשש ברכה לבטלה דכן הוא המצווה לבדוק החמץ ולחפש אחריו שמא ימצא, ואם לא ימצא אין בכך כלום", וכמקור לדבריו הוא כותב ב'שער הציון' (ס"ק י) שאלו דברי ה'שולחן ערוך הרב', ושכך משמע מהגר"א שהבאנו לעיל.

כדי להבין כיצד טוען המשנה ברורה ששיטה אחת לשניהם, יש להבין אחרת מכפי שהסברנו אותם עד כה.

נראה שהבין ה'משנה ברורה' שלשיטת הרמ"א אמנם לא מתקיימת מצוות ביעור חמץ על ידי הבדיקה אם לא ימצא חמץ בפועל, אך אין בכך כדי למנוע את האדם מלברך. כדי שהברכה לא תהיה לבטלה די שיעשה את מעשה המצווה כתיקונה, אף אם היא לא תתקיים בסופו של דבר. די בזה שהלך לישון, או שבדק את ביתו מחמץ, ואף אם לא ישן בסופו של דבר, או לא מצא חמץ, לא בירך לבטלה. ובדרך זו ניתן להסביר גם את דברי השו"ע הרב, וגם את דעת הגר"א.

ונסיים בדברי המשנה ברורה שם: "ועיין בחוק יעקב שכתב דמכל מקום אין כדאי לבטל מנהג של ישראל וע"ש שנתן טעמים להמנהג, וגם האר"י ז"ל כתב מנהג זה, ושיניח עשרה פתיתים. אכן יש ליזהר הרבה שלא יאבד אחד מן הפתיתין".

מאמרים אחרונים
Picture of אתרא קדישא
אתרא קדישא

יומא כותב למגירה דברי תורה זה מספר שנים, עד אשר אחיו פגש אותו והמליץ לו להעלות את כתביו לאוויר המרשתת. וכך קרה.