א. פתיחה – דברי החינוך בטעם מצוות מילה (מצווה ב')
"והעם הנבחר, חפץ ה' יתברך להשלים תכונתו. ורצה להיות ההשלמה על ידי האדם, ולא בראו שלם מבטן, לרמוז אליו, כי כאשר תשלים צורת גופו על ידו, כן בידו להשלים צורת נפשו בהכשר פעולותיו".
מבאר החינוך שמצוות המילה באה ללמדנו שהקב"ה מאמין בכוחו של האדם לתקן ולהשלים את הבריאה, והניח לנו מקום להשתתף עימו ביצירה, על ידי כך שנתן בידינו את הכוח לתקן. אין מעשי המצוות רק סמלים , אלא כמו שהמילה פועלת ממש בגוף האדם, כך שאר פעולותינו בכוחן להשלים את נפשנו ממש. בדרך דרוש, על ידי המילה – "כוח מעשיו (של עמו) הגיד לעמו". זהו המסר הראשון שאנו מעבירים לתינוק שנולד.
ב. הקושיא
ויש להקשות: אם רצה השי"ת להביע על ידי מצווה זו אמון בכוחו ובבחירותיו של האדם, וכי לא היה מתאים יותר שתיעשה המצווה בבחירתו ובכוחו של הנימול, ולא בעל כורחו ובכפייה?
ג. תשובה ראשונה
אומרת התורה (דברים ל' י"ט): " העידותי בכם היום את השמים ואת הארץ- החיים והמוות נתתי לפניך הברכה והקללה, ובחרת בחיים, למען תחיה אתה וזרעך". לכאורה שוב קשה כקושייתנו – אם נותן לנו השי"ת את חופש הבחירה המוחלט, מדוע הוא מיד מצמצם את החופש הזה ומוליך אותנו אל אחת מן האפשרויות?
מבאר רש"י על "ובחרת בחיים" – "אני מורה לכם שתבחרו בחלק החיים, כאדם האומר לבנו: בחר לך חלק יפה בנחלתי, ומעמידו על חלק היפה ואומר לו: את זה ברור לך."
מאהבת השם אותנו הוא בוחר עבורנו ומסמן לנו במה לבחור. כך גם במצוות הברית, מאהבת האב אל הבן הנולד לו, הוא מעמידו על חלק היפה, על דרך התורה והמצוות, ואומר לו: את זה ברור לך. ודאי שבהמשך חייו תהיה הבחירה נתונה בידיו להמשיך בדרך זו או חלילה להיפך, אך בראשית מצעדיו רוצה האב להוליכו אל עבר הבחירה בחיים.
ד. תשובה שניה
כותב המהר"ל (תפארת ישראל פרק לב) על השאלה הידועה לגבי הצורך בכפיית הר כגיגית, אחרי שכבר אמרו ישראל "נעשה ונשמע":
"ואל יקשה: סוף סוף היה בחינם מה שכפה עליהם הר כגיגית, שהרי כבר אמרו נעשה ונשמע! דזה לא קשיא, דוודאי עיקר הדבר לא היה בשביל שלא יחזרו, דלמה יחזרו כיון שכבר אמרו נעשה ונשמע, רק שדבר זה ראוי מצד עצמו, כי איך תהיה התורה שהיא שלמות כל המציאות על ידי שכך בחרו ישראל לקבל התורה, ואם כן שלמות העולם היה תולה בדבר אפשרי שהיה אפשר שיקבלו ואפשר שלא יקבלו, ולכך כפה עליהם ההר כגיגית שאם לא היו מקבלים התורה שם תהא קבורתם."
כשם שהתורה צריכה היתה להינתן למעלה מרצון האדם, בכפייה, כך האמון בכוחו ובבחירתו של האדם נחקקים בו בכפייה, על ידי אביו, שלא יהיה דבר חשוב ונשגב זה תלוי רק בבחירתו של האדם.
ה. תשובה שלישית
הבחירה והפעולות של האדם מוציאות אל הפועל מדריגה שכבר נמצאת בו בכוח. עובדת היות האדם נימול מסמנת לו שמעשיו באים להמשיך ולגלות את מה שטמון בו כבר, את הצד הנשמתי שבו, הקודם למעשיו. הקשר והשייכות שלו לעם ישראל מוטבעים בו עוד לפני שיתחיל לבחור ולפעול בעצמו, כיוון שזוהי נקודת המוצא של כל פעולותיו.לכן האחריות על היות כל אדם מישראל נימול מוטלת על בית דין, במידה והאב לא יכול למול, כשבית דין הם שלוחים של עם ישראל בזה. כמו שהמילה צורתה גילוי והסרת העורלה האוטמת, כך המצוות מגלות את מה שכבר קיים בנו.