הכל מעלין לארץ ישראל – שיטת הרמב"ם בחיוב העליה לארץ

הערה קצרה על מה שראיתי בפיסקה הראשונה של החוברת "הכל מעלין לארץ ישראל" מאת הרב יעקב יהודה לבנון בהוצאת חוסן ישועות, ירושלים התשע"ט. מצוטט בדילוגים קצרים שאינם משנים את המשמעות, הבאתי רק את הנצרך להמשך הדיון, ההדגשות שלי.

וכך נכתב שם :
"המשנה בסוף כתובות אומרת: "הכל מעלין לארץ ישראל". משנה זו מבליטה את החובה שישנה על כל ישראל לעלות לארץ. הגמרא מביאה ברייתא המרחיבה את האמור במשנה: "הוא אומר לעלות והיא אומרת שלא לעלות – כופין אותה לעלות…". אם כן, המשנה מלמדת על חובת העלייה, והברייתא מלמדת שמחובה זו נובע דין כפייה. את דברי הברייתא פסק הרמב"ם להלכה בלא שום סיוג (אישות יג, כ), אם כן מפורש גם ברמב"ם שישנה מצווה לעלות לארץ ישראל ולהתיישב בה, ומצווה זו קיימת גם בזמן הזה."
המשנה הנ"ל נתבארה בראשונים באופנים שונים (ראה שלוש שיטות ראשונים שהביא שו"ת שבט הלוי, ח"ג סימן רא) , כאשר אחת האפשרויות לבאר את דין המשנה, היא שיכולת הבעל לכפות את אשתו לעלות נובעת ממצוות יישוב הארץ, וכך ביארו הרמב"ן והרשב"ש.
ניתן היה אמנם לומר שדי באפשרות לקיים את המצוות התלויות בארץ, או אפילו בקדושת ארץ ישראל, כדי לתת כוח ביד הבעל לכפות את אשתו לעלות לארץ, כפי שמוכרחים לומר בדין שבהמשך המשנה- "הכול מעלין לירושלים", שלא מצינו מצווה חיובית לעלות לגור בירושלים.
נראה פשוט שגם הראשונים הנ"ל לא מביאים את המשנה כראייה לשיטתם (וכפי שגם משמע מלשונם), אלא הם מבארים שהמצווה החיובית של ישיבת ארץ ישראל, שנלמדת ממקורות אחרים, היא העומדת בבסיס הדין של המשנה הנ"ל.
הרישא של המאמר שציטטתי יכול להתבאר באופן זה, שהמשנה איננה מקור וראיה לכך שחכמים מחייבים את כל ישראל לעלות לארץ, אלא שלאור שיטתנו במצוות יישוב הארץ, כך מתבארת המשנה.
אך קשה להבין את הסיפא שציטטנו – כיצד העובדה שהרמב"ם פוסק משנה זו (שהובאה בש"ס ללא חולק, כך שמוכרחים לפסוק אותה), מלמדת על כך שהרמב"ם סובר שיש מצוות ישוב הארץ ושהיא נוהגת גם בזמן הזה? מניין לנו מהו טעמו של דין זה לדעת הרמב"ם?

מאמרים אחרונים
Picture of אתרא קדישא
אתרא קדישא

יומא כותב למגירה דברי תורה זה מספר שנים, עד אשר אחיו פגש אותו והמליץ לו להעלות את כתביו לאוויר המרשתת. וכך קרה.