טלטול המצות בערב פסח שחל בשבת

בשנים בהן חל שושן פורים בשבת, יחול גם ערב פסח בשבת. כפי שראינו בהלכות פורים את זהירותם של חז"ל שלא לפגום בכבוד השבת וקדושתה בכך שהעבירו את מצווֹת החג לערב שבת וליום ראשון, כך מוצאים אנו בפוסקים זהירות ביחס לשבת שהיא גם ערב פסח, שלא יפגעו ההכנות לליל הסדר בקדושת השבת, והזהירו על כך בהלכות שונות, ונעסוק באחת מהן.

כבר במשנה עסקו חז"ל בשאלה אלו מלאכות הקשורות לקורבן הפסח דוחות את השבת ואלו אינן דוחות את השבת (פרק ו משנה א): "אֵלּוּ דְבָרִים בַּפֶּסַח דּוֹחִין אֶת הַשַּׁבָּת: שְׁחִיטָתוֹ וּזְרִיקַת דָּמוֹ וּמִחוּי קְרָבָיו וְהֶקְטֵר חֲלָבָיו. אֲבָל צְלִיָּתוֹ וַהֲדָחַת קְרָבָיו אֵינָן דּוֹחִין אֶת הַשַּׁבָּת. הַרְכָּבָתוֹ וַהֲבָאָתוֹ מִחוּץ לַתְּחוּם, וַחֲתִיכַת יַבַּלְתּוֹ, אֵין דּוֹחִין אֶת הַשַּׁבָּת. רַבִּי אֱלִיעֶזֶר אוֹמֵר, דּוֹחִין:".

העובדה שליל הסדר חל במוצאי שבת עלול לגרום להכנות הכרוכות בחילול השבת, כאשר אחת מן ההכנות הללו היא טילטול של המצות ממקום למקום.

כותב ה'פרי מגדים' (אשל אברהם, סימן תמ"ד): "ייראה דמצוֹת מצווה אסור לטלטלם בשבת ערב פסח, דאסור באכילה מדרבנן בערב פסח הוה מוקצה, ושאר מצה יכול ליתן לעופות או לעכו"ם, מה שאין כן זו אין רוצה".

מחלק ה'פרי מגדים' בין שני סוגי מצוֹת – מצת מצווה אסורה בטלטול כיוון שהוא שומר אותה לאכילה בליל הסדר, ואילו שאר מצות המיועדות לשאר ימות הפסח אינן מוקצה, כיוון שאפשר ליתנן בשבת לעופות או לגוי. מובא ב'מנחת שבת' בשם שו"ת 'שואל ומשיב' שדברי ה'פרי מגדים' הללו אמורים רק כאשר אין לו אלא שלוש מצות מצווה, אך כאשר יש לו יותר, יכול ליתן לעופות את המצות הנוספות, ולכן מותר יהיה לו לטלטלן בשבת.

והנה לכאורה דברי ה'פרי מגדים' סותרים את עצמם, כפי שהקשה הרב יחזקאל ראטה זצ"ל מגדולי הפוסקים באמריקה בדורנו, בספרו 'עמק התשובה' (חלק א סימן סח. הרב נפטר לפני כשבועיים, בכ"ג באדר).

בהלכות שבת (סי' ש"ח סעיף ל"א) נחלקו הט"ז והמגן אברהם לגבי מאכל שאינו ראוי כעת לאכילת אדם וראוי לאכילת לבהמה, אך אינו עומד לאכילת בהמה. למשל, בשר נא שמתכוון האדם לבשלו בימות החול, ואינו מתכוון ליתנו לבהמה בשבת. האם די בזה שראוי הוא לאכילה לבהמה כדי שלא יהיה מוקצה, או שצריך שיעמוד לאכילתם בפועל. והנה לגבי מצת מצווה כתב הפמ"ג שהיא מוקצה כיוון שבפועל אינה עומדת לאכילת בהמה, ובסתם מצה כתב שאינה מוקצה כיוון שראויה להינתן לבהמה, על אף שבפועל האדם מתכוון לאוכלן בפסח ולא ליתנן לבהמה.

לכן מבאר ה'עמק תשובה' שסיבת ההיתר אינה מה שראוי להאכיל המצה לבהמה, אלא העובדה שראוי להאכילה לקטנים.

וכך כותב הרמ"א (תע"א סעיף ב): "אבל מצה שיוצאין בה בלילה אסורים לאכול כל יום ארבעה עשר, וקטן שאינו יודע מה שמספרים בלילה מיציאת מצרים מותר להאכילו".

וכותב על כך המגן אברהם: "אף על גב דאסור להאכיל לקטן בידיים דבר איסור כמו שכתוב סי' שמ"ג, מכל מקום דבר שאינו אלא ביטול מצוות עשה מותר להאכילו בידים, כמו שכתוב סי' רס"ט".

מציין ה'מגן אברהם' לדין המבואר בסימן רס"ט שמותר לתת לקטן לשתות לפני הקידוש, ומביא שם בדבריו מספר טעמים להיתר זה, וכאן מתייחס הוא לטעם שאין איסור לתת לקטן אוכל שאיננו אסור מצד עצמו אלא רק מצד מה שהוא פוגע במצוות עשה, שזו גם מהות האיסור לאכול מצה בערב פסח – כדי שיאכל מצה בפסח לתיאבון.

לכן אפשר לבאר את דברי הפמ"ג ולומר שסבור הוא שצריך שהדבר יהיה ראוי ואף עומד לאכילת בהמה וכן לאכילת קטן (להבדיל) כדי שלא יהיה למאכל דין מוקצה, ומצוֹת מצווה המיועדות לליל הסדר אינן עומדות לאכילת קטנים בשבת ולכן הוי מוקצה, ואילו סתם מצות ראויות ואף עומדות לאכילתם, ולכן מותרות בטילטול.

מאמרים אחרונים
Picture of אתרא קדישא
אתרא קדישא

יומא כותב למגירה דברי תורה זה מספר שנים, עד אשר אחיו פגש אותו והמליץ לו להעלות את כתביו לאוויר המרשתת. וכך קרה.