ישראל קדמו לתורה

נזדמן לי ושמעתי בשבוע אחד, לפני שנים מספר, שני גדולי ישראל מדברים מאותו עניין, ואומרים דבר והיפוכו: אמר הראשון- מהו תלמיד חכם מקורי? זה הנאמן למקור, היונק ומשפיע היישר ממקור התורה. ואילו כעבור ימים ספורים שמעתי- הקב"ה השליך אמת ארצה, נתן תורה לישראל, כדי שילמדו ויחדשו בה, ולא בשמיים היא. כעת יש ללמוד ולהשתדל לכווין לאמיתה של תורה. ואם אטעה? ובכן, כך אמר, הפשט של 'לא בשמיים היא', הוא- הקב"ה לא השאיר לעצמו עותק של התורה! על תלמידי החכמים לעמול בתורה ולהבינה, והבנתם- היא התורה. לא כי מסכים הקב"ה על ידם, אלא כי כך למדו ישראל את התורה . עד כאן דברי רבותינו. נראה שלפנינו שתי דרכים- התורה עיקר, ואנו צינור דרכה היא נשמעת בעולם- נושאי ארון הקודש, או שהלומד עיקר- וכביכול יושב הקב"ה על ידו וממתין לשמוע ממנו "תורה זו מה כתיב בה". לפני שנמשיך, אוסיף לדיון בדיחה חשובה. בישיבה של מעלה ישבו שני רבנים מגלות אשכנז, מחברי ספרים על הרמב"ם, והתווכחו ביניהם בפירוש של הלכה אחת ברמב"ם, כשכל אחד מביא מספרו ראיות מפולפלות לשיטתו. שומע הרמב"ם את הוויכוח, ניגש אליהם ואומר: הכוונה כאן איננה כשניכם, אלא כך יש לפרש הלכה זו, ומבארה בפניהם. מגיבים שניהם בביטול ואומרים: נו, מה פרענק מבין ברמב"ם.. בסיפור זה מונח אולי אחד החששות הראשוניים הפוקדים כל לומד: מניין שצודק הרב בפירושו את כוונת רש"י? מניין שצודק אני בהבנתי את דברי רבא? או: לפניי שתי שיטות הפוכות ברמב"ם, ממה נפשך האחת איננה נכונה (שכן שמעתי על שבעים פנים לתורה, אך האם גם לרמב"ם שבעים פנים?), ובזמן שאלמד אותה אבטל תורה, אבל ספק תורה לחומרא- ויש ללמוד את שתיהן.. כדי לפלס דרך בסבך זה, יש לשאול מספר שאלות יסוד: מהי תורה, מה הם ישראל, מה מטרת החיבור ביניהם, ומה בדיוק מתרחש במפגש הזה של הנשמה הישראלית עם אותיותיה של תורה? כל שאלה כזו זוקקת כמובן מאמר בפני עצמו. הקב"ה כרת עם ישראל ברית דווקא על התורה שבעל פה . אצל ה'מינים' יש דגש על 'כתבי הקודש'- לדידם הקדושה נמצאת בכתב, ולא באדם, שבחיי העולם הזה לא שייכת קדושה. כביכול נתקענו באיזו מנהרת ביוב, ולפתע נשלח אלינו קלף מוזהב בתוך צנצנת פלאים, אך היינו בחושך ונשארנו בחושך.. אצלנו הוא להיפך. התורה באה לרומם את האדם לחיות בעולם הזה באטמוספירה של העולם הבא . אין מלמדים תורה לתלמיד שאינו הגון. אי אפשר ללמוד תורה ולהישאר משולש.. לעומת האוניברסיטה, בה הידע והלומד אינם משתנים בעקבות הלימוד, בתורה עצם הלימוד הוא חיים, אנו עמלים ומקבלים שכר, הלומד יוצא נשכר מעצם העמל. והתורה לא צריכה אותי. רש"י כבר למד את כל הש"ס ופירש אותו, ומה נותר לי לחדש? הרי לעולם לא אגיע לרמת ההבנה שלו. ואם תאמר, והרי מאז רש"י גדלו ענקים שהוסיפו וחידשו! ויש לומר- אדרבה, זה רק מוסיף אותם לקושיא ומקטין את הסיכוי שלי לומר משהו בין כל הענקים הללו… אלא שאני הנושא! הקב"ה רוצה שתהיה בי תורה. לא כמו קובץ 'לקריאה בלבד' המונח במחשב, אלא תורה שלי, שעוברת דרך ההבנה שלי, שהנשמה המיוחדת שלי תיפגש עם התורה. הנושא איננו התורה- ואני רק היכי תימצי שתהיה תורה בעולם, כך אמנם הבינו המלאכים, כשסירבו לתת לתורה לרדת לעולם הזה, וחשבו שהיא 'תרגיש יותר בבית' אם הם ילמדו אותה. אך רצה הקב"ה ליתנה לישראל, ישראל הם הכתובת המיוחדת לתורה, ההתאחדות שלה איתנו היא המבוקש. ומה היא התורה? אין היא קובץ מילים הכתובות על נייר מצהיב באיזו 'גניזה תחרירית', היא חיה בנו , חיי עולם נטע בתוכנו! תורה שבעל פה, אפילו אחר שניתנה להיכתב, רואים שלא כולה נכתבה , וצריכה היא למעבר הבלתי-אמצעי והחי שבין אב ובנו, רב ותלמידו. אפשר להמשיל את הדבר לכספת שיש לה שני מפתחות אצל שני אנשים, שאפשר לפותחה רק כאשר יביאו שניהם יחד את מפתחותיהם. למבוקש מהמפגש שלנו עם התורה יש שני מפתחות- האחד מונח בתורה, והשני בנו. והא בלא הא לא סגי.
מאמרים אחרונים
Picture of אתרא קדישא
אתרא קדישא

יומא כותב למגירה דברי תורה זה מספר שנים, עד אשר אחיו פגש אותו והמליץ לו להעלות את כתביו לאוויר המרשתת. וכך קרה.