כותב מרן המחבר (רצ, ב): "אַחַר סְעֻדַּת שַׁחֲרִית קוֹבְעִים מִדְרָשׁ לִקְרוֹת בַּנְּבִיאִים וְלִדְרֹשׁ בְּדִבְרֵי אַגָּדָה, וְאָסוּר לִקְבֹּעַ סְעֻדָּה בְּאוֹתָהּ שָׁעָה".
מדבריו אנו למדים שאין כאן רק עצה כיצד למלא את הזמן הפנוי שיש בשבת, אלא שכפי שיש חיוב של שלוש סעודות בשבת, כך חלק מהסדר הקבוע של השבת צריך להיות קביעות ללימוד תורה.
וכתוב בתלמוד הירושלמי (שבת טו, ג): “לא ניתנו שבתות וימים טובים אלא לעסוק בהם בדברי תורה", לימוד התורה הוא תכלית מצוות השבת.
המחבר לעיל דיבר על קביעת מדרש בנביא ובדברי אגדה, אבל הוסיפו הפוסקים (הב"ח ועוד) שיש ללמד את העם הלכות שבת, ומקור הדברים במדרש (ילקוט שמעוני ויקהל): "אמר הקב”ה למשה: עשה לך קהילות גדולות ודרוש לפניהם ברבים הלכות שבת, כדי שילמדו ממך דורות הבאים להקהיל קהילות בכל שבת ושבת ולכנוס בבתי מדרשות, ללמד ולהורות לישראל דברי תורה איסור והיתר, כדי שיהא שמי הגדול מתקלס בין בניי".
מוסיף שם הרמ"א על דברי המחבר: "וּפוֹעֲלִים וּבַעֲלֵי בָּתִּים שֶׁאֵינָן עוֹסְקִים בַּתּוֹרָה כָּל יְמֵי שָׁבוּעַ, יַעַסְקוּ יוֹתֵר בַּתּוֹרָה בְּשַׁבָּת מִתַּלְמִידֵי חֲכָמִים הָעוֹסְקִים בַּתּוֹרָה כָּל יְמֵי הַשָּׁבוּעַ, וְהַתַּלְמִידֵי חֲכָמִים יַמְשִׁיכוּ יוֹתֵר בְּעֹנֶג אֲכִילָה וּשְׁתִיָּה קְצָת, דַּהֲרֵי הֵם מִתְעַנְּגִים בְּלִמּוּדָם כָּל יְמֵי הַשָּׁבוּעַ".
מחדש כאן הרמ"א, שמי שבכל ימות השבוע אין עיקר עיסוקו בלימוד התורה, מחויב להרבות בלימוד בשבת יותר מתלמידי החכמים.
אפשר לבאר זאת בשני אופנים:
בהשקפה מוסרית, כשיתבעו מהאדם לאחר מאה ועשרים לתת דין וחשבון מדוע לא עסק בתורה יומם ולילה, יוכל לטעון שהיה עליו עול של פרנסת ביתו. אך כדי שתתקבל טענתו, יהיה עליו להראות שאת הזמנים בהם לא עסק בפרנסה, הקדיש ללימוד תורה. לכן דווקא הוא צריך להקדיש את השבת ללימוד.
עוד אפשר לומר שיש כאן מעין 'חלוקת גזַרות", שלא יחשוב מי שאיננו קבוע יום יום באוהלה של תורה, שהוא רק 'אורח' בתורה, שהוא מעין 'אינו מצווה ועושה', והתורה שייכת רק לתלמידי החכמים.
אחריותם של תלמידי החכמים על לימוד התורה הוא בימות השבוע, ועל הפועלים ובעלי הבתים מוטלת האחריות ללמוד בשבתות (בנוסף לחיוב הפרטי שעל כל יהודי לקבוע עיתים לתורה בכל יום ולילה). וגדול התיקון של לימוד התורה בשבת מזה של ימות החול, וכדברי הבן איש חי (שנה שניה, פרשת שמות): "כתבו המקובלים ז"ל, דגדול הפּוֹעַל הנעשה מעסק התורה ביום שבת אלף פעמים יותר מן הנעשה מעסק התורה של ימי החול". איכות לימוד התורה ופעולתו, עולה בשבת על הלימוד של ימות החול.