לסיום הלכות בשר בחלב

על הפסוק (בראשית יח, ח) "וַיִּקַּח חֶמְאָה וְחָלָב וּבֶן הַבָּקָר אֲשֶׁר עָשָׂה וַיִּתֵּן לִפְנֵיהֶם", מביא ה'דעת זקנים מבעלי התוספות' מדרש: "מלמד שהאכילם בשר וחלב, וכשרצה הקב"ה ליתן תורה לישראל, אמרו המלאכים "תנה הודך על השמים"! אמר להם: כתוב בתורה "לא תבשל גדי בחלב אמו" ואתם כשירדתם למטה אכלתם בשר וחלב, שנאמר "ויקח חמאה וחלב". מיד הודו להקב"ה, והיינו דכתיב בפרשת כי תשא "כי על פי הדברים האלה כרתי וגו'" וכתיב לעיל מיניה "לא תבשל גדי בחלב אמו"".

מבאר ה"שפע מהחיים" מצאנז שאברהם אבינו חזה מראש את התנגדותם של המלאכים לנתינת התורה לעם ישראל, ולכן ניצל את ההזדמנות שהגיעה לידו כדי לגרום למלאכים לעבור על ההלכה.

ביורה דעה פ"ט סעיף ב' נפסק שיש לעשות קינוח והדחה בין אכילת גבינה לאכילת בשר – "וְצָרִיךְ לְקַנֵּחַ פִּיו וְלַהֲדִיחוֹ".

נתן אברהם אבינו לפני המלאכים לאכול חלב ואחר כך בשר – "וַיִּקַּח חֶמְאָה וְחָלָב וּבֶן הַבָּקָר אֲשֶׁר עָשָׂה וַיִּתֵּן לִפְנֵיהֶם", ודאג שלא יוכלו לקיים הלכה זו של קינוח והדחה. מדייק זאת ה"שפע חיים" מכך שעל אף שאמר להם אברהם בתחילה "ואקחה פת לחם", בפועל הביא לפניהם דווקא עוגות -שלא ניתן לקיים על ידן "קינוח" (כיוון שהן לא מנקות היטב את הגבינה שבפה באכילתן), וכן אמר "יוקח נא מעט מים" כדי לוודא שלא יישארו להם מים לאחר רחיצת רגליהם כדי לעשות "הדחה".

ולכאורה תמוה מדוע בחר אברהם אבינו דווקא בהלכה זו, ומה בכך שלא קיימוה המלאכים, הרי הוויכוח הוא על תורה שבכתב, וכאן הכשילם באיסור דרבנן?

יש שביארו שאכן עברו המלאכים איסור של בשר וחלב מדאורייתא, או בכך שעל ידי שאכלו נתבשל האוכל בגופם העשוי מאש, או שהניח אברהם לפניהם קערה רותחת וכשהונחו בה יחד נתבשלו.

ביאור מעניין נמצא בספר "פרדס יוסף" (על הפסוק הנ"ל) בשם "הרב הקדוש היהודי ז"ל", שהאיסור לאכול חלב אחרי בשר הוא מכיוון שהבשר הוא דין והחלב חסד, ולהלכה נפסק ש"תתאה גבר" (כלומר כאשר מאכל אחד נכנס או נופל על מאכל אחר, התחתון גובר על העליון, יו"ד צ"א, ד), כאשר יאכל חלב לאכל שכבר אכל בשר, נמצא שמגביר את הדין על החסד. אך המלאכים הרי טוענים שהתורה צריכה להישאר בשמיים, כלומר ש"עילאה גבר", אם כן לפי שיטתם האיסור הוא דווקא באכילת בשר אחרי חלב.

אולי אפשר לבאר ביאור נוסף בדרך דומה לזו של היהודי הקדוש, שבחר אברהם אבינו דווקא בהלכה כזו שתבליט את ההבדל שבין עם ישראל לבין המלאכים.

כתוב בפסוק "וְנָתַתִּי לְךָ מַהְלְכִים בֵּין הָעֹמְדִים הָאֵלֶּה" (זכריה ג, ז), וביאר הרמח"ל ב"דרך עץ החיים" שיש כאן הגדרה של בני אדם לעומת המלאכים – "ונקראים המלאכים "עומדים", מאחר שהם עומדים תמיד במדריגה אחת. אבל בני האדם המה בעלי בחירה".

טענתם של המלאכים היתה שהם ישמרו את התורה טוב יותר מבני האדם, כי האדם הוא בעל בחירה ועלול לחטוא, לעומת המלאך היציב שישמור את רצון השם בדיוק כפי שכתוב בתורה ולא יסור ממנו ימין ושמאל.

טוען הקב"ה בתשובה לטענתם שהוא חפץ דווקא בקיום התורה האנושי, שבכוחו אמנם לחטוא, אך גם להצמיח את התורה, להרחיב ולעמיק אותה, ולא רק להשאיר אותה סטטית וחקוקה על לוחות האבן. "חיי עולם נטע בתוכנו", והנטיעה הזו מצמיחה ענפים ופירות.

לכן דווקא הלכה שנתחדשה על ידי חכמים היא שמכריעה את הכף לטובת ישראל, שם נכשלים המלאכים.

ומכאן סמך למנהג המובא ברמ"א (תצד, ג) שבליל שבועות אוכלים מאכלי חלב ואחר כך מאכלי בשר, להזכיר שזו ההלכה שבכוחה זכינו לקבל את התורה.

מאמרים אחרונים
תמונה של אתרא קדישא
אתרא קדישא

יומא כותב למגירה דברי תורה זה מספר שנים, עד אשר אחיו פגש אותו והמליץ לו להעלות את כתביו לאוויר המרשתת. וכך קרה.