יעב"ץ היה מגדולי הדור במאה הי"ח באירופה, תלמיד חכם מיוחד, ולכבוד יום פטירתו (ל' בניסן) נעסוק מעט בעלייה לארץ ישראל בתורתו ובפועלו.
ראשית נשאל – מה גורם לאדם לעקור מן הגלות ולעלות לארץ? הנולד בחו"ל, וכך גם אבותיו ואבות אבותיו, למה לו להחליט ביום אחד לעזוב את המוכר והרגיל ולעבור לגור בארץ אחרת?
נראה שבכל צעד שכזה יש את הצד הפרטי, ויש את הצד הכללי.
באופן פרטי מכריע האדם לבחור בצעד כזה כתולדה מהערכים בהם הוא מאמין, מתפיסותיו ומהבנתו את המציאות.
בשכל, אנו מחולקים.
אך מלבד זאת יש תקופות בהן חש האדם התעוררות נשמתית הקוראת לו לקום ולעלות אל ארץ אבותיו. התעוררות זו היא התעוררות נשמתית, ובנשמה אנו מחוברים בינינו, לכן נמצא תקופות בהן באותו הזמן עלו רבים רבים מהגלויות השונות, כפי שהיה בעליות השונות שהחלו במאה הי"ט, וביתר שאת בשנים שסביב הקמת המדינה.
אביא שני מקורות העוסקים בנקודה זו:
ישועות מלכו יו"ד סי' ס"ו: "ובפרט עתה שראינו התשוקה הגדולה הן באנשים פחותי ערך הן בבינונים הן בישרים בלבותם – קרוב לודאי שנתנוצץ רוח הגאולה".
אם הבנים שמחה – "הואיל ומצאתי מקום פנוי אעלה עוד איזה מילין קצרים הנוגע לספרי בנבואת זכריה סי' יו"ד פסוק ח' נאמר אֶשְׁרְקָה לָהֶם וַאֲקַבְּצֵם כִּי פְדִיתִים וְרָבוּ כְּמוֹ רָבוּ … ובמצודות כתב אשרקה להם אצפצף לבני הגולה לרמז שיבואו ובזה אקבצם רוצה לומר אעיר לבם לשוב לארצם כי אז אפדם מהגולה ויתרבו בבנים ובבנות כמו שרבו מאז במצרים".. הרי דניבא הנביא דהגאולה תהיה בדרך רמז שיקרא לבניו הטועים בארצות הגולה כאדם התועה במדבר ואינו מוצא מבוא לצאת עד שאחד מראה לו אות וסימן איך לצאת מהמדבר ולבא אליו וזה יהי' ע"י הערת הלב שיעיר הקב"ה לבם לשוב לארצם … ועתה יאמר נא כל בר ישראל אם לא מתאים נבואה זו על זמנינו שכבר בא התעוררת זו בלב כל איש ישראל לשוב לארצם ונתקיים בנו ובמרחקים יזכרוני וחיו את בניהם ושבו היינו אפילו במקומות היותר רחוקים יזכור כל אחד לשוב לארצו".
אמנם לא זכה יעב"ץ להוציא לפועל כוונתו ולעלות לארץ, אך הִרְבָּה לכתוב על כך, וכן להילחם על ציפיית הגאולה בישראל, על ידי מלחמת חורמה במשיחיות שהיתה בדורו, הדור שאחרי ש"ץ.
נראה שבכל פעם שהגיע לעסוק בדבר הקשור לארץ ישראל, אף אם היה זה תוך כדי דיון הלכתי, התפרצה ממנו אהבתו העזה לארץ הקודש ולא נמנע מלהעלות זאת על הכתב, ונראה זאת בשלשוה מקומות – בהלכות עליה לרגל בימינו, בהלכות יו"ט שני של גלויות למי שדר בארץ ונמצא זמנית בחו"ל ולהיפך, ובחיוב להתפלל כנגד ירושלים.
שאילת יעבץ א, קכז (האם בני חו"ל מחויבים לעלות בימינו לרגל) – יהי ה' אלהינו עמנו ויעלנו מהרה בשמחה לארצנו ארץ צבי שצביוני וחפצי בה. נאום החושק ומשתוקק מארץ מרחק באהבתה ישגה ובתורתה יהגה יום ולילה לא תכבה אש תוקד שלהבת יה בית יעקב להבה. מים רבים לא יוכלו לכבות את האהבה מצפה לעלות ציון ברינה לראות בטובה. יעב"ץ ס"ט:
שם קסח (בהלכות יום טוב שני של גלויות) –
אחת שאלתי מאת ה' שבתי בבית ה' לחזות בנועם ה' ואת נוהו נוה שאנן ירושלים הבנויה בנויה ותפארתה משוש לבנו מחמד נפשנו מלך ביופיו תחזינה עינינו חזה ציון קרית מועדינו.. שבוי ואסור באזיקים בארץ מרחקים. כוהה ונוהה. הומה וכומה. גונח ומתאנח. משתאה ומשתומם. על הר ציון ששמם. מחושק כוסף עת יוסף ה' לקנות שאר עמו נדחי ישראל שארית יוסף נפוצות יהודה יקבץ. אדדם אל בית אלהים בקול רנה ותודה המון חוגג חג לה' שם יזבח זבחי צדק שם ירעה בצהרים שם ירבץ. על מצפה עומד חומד מתאוה יום ליום יחוה באור ה' נלכה ונעלה אל הר ה' אל בית אלהי יעקב.
קונטרס "גדר ישוב ארץ ישראל" –
מצוות ישוב ארץ ישראל מצוות עשה של תורה היא וישיבתם בה כמ"ש רמב"ן גזירת מלך היא עלינו ואינה צריכה טעם מה גם הטעם גלוי כי נחלת ה' היא אשר בחר לשכנו ולשבת בניו עליה והגע בעצמך כל העולה לה בזמן הזה סתמו אין לו קרקע בארץ ואין דעתו בשביל לקיים מצוות התלויות בארץ האם בעבור זה בטלה מצוות ישיבת ארץ ישראל עתה חס לנו למימר הכי ולהניא לב בני ישראל ממצווה זו החביבה לפניו ית' מאוד אלא ודאי לאו משום חובת קרקע גרידא מצות מלך היא עלינו לישב ארצו שמו נקרא עליה ביחוד כי ה' אלקי הארץ נקרא…
הקדמה לסידור –
ידוע שחובת המתפלל לכוין גופו כנגד ירושלים [ברכות דף ל ע"א; שו"ע או"ח סי' צד ס"א]. ומפורש שנוי ומשולש בתנ"ך כמוזכר למעלה. וכאן ראינו לזכור ירושלים שנית לומר שלא יספיק זה הרושם והרמז שאנו עושים לזכר ולדוגמא ולסימנא בעלמא, אלא היכא דלא אפשר. אז תעלה לנו הכונה והמחשבה הטובה ותצטרף למעשה, הנמנע מפני האונס והסכנה. כי האנוס פטור מכל דבר 'וההכרח לא יגונה'; אומנם לא ישובח. ולא תועיל הכוונה במקום שאין טענת אונס גמור ובשעת רווח.
ולזה צריך כל אדם מישראל לעשות בליבו הסכמה קבועה ותקועה לעלות לדור בארץ ישראל ולהשתוקק להיות זוכה להתפלל שם לפני היכל מלך; אף על פי שחרב לא זזה שכינה ממנו.
זאת היתה חטאת אבותינו הראשונים שגרמו בכיה לדורות, כי מאסו בארץ חמדה. והיא שעמדה לנו בגלותינו המר, שלא אחד בלבד עמד עלינו. אלא בכל דור לא שקטנו ולא שלוונו, על צוארנו נרדפנו יגענו ולא הונח לנו, כמת מלב נשכחנו. אחר ששכחנו דירת ארץ ישראל לגמרי.
אין אחד מאלף מתעורר להחזיק בה להתיישב שם לדור. כי אם אחד ממדינה ושנים בדור. אין איש שם על לב מבקש אהבתה, דורש שלומה וטובתה. ולא מצפה לראותה. כמדומה לנו בהיותנו בשלוה בחוץ לארץ, שכבר מצאנו ארץ ישראל וירושלים אחרת דוגמתה.
א"כ מה יש לנו לעשות אנו העניים ואביונים השוכנים קרוב לקוטב הצפוני אשר לא זרח שם אור השכינה מעולם. ורחוקים מאד מאדמת הקודש ומלשון הקודש, על אחת כמה וכמה שיש לנו להתאמץ ולעלות במרכבה בקרון ובאסדה אל ארץ חמדה. ולא יעצרנו הגשם והשלג מלכת אל מקום העבודה. ואין טענה מחמת הסכנה, כי בשעת שלום אין סכנה כל כך. וסכנת המדבר והים בודאי אינה קרויה סכנה לענין זה, לפטור ממצווה גדולה כזו דמצלה ומגנא.
ובאמת היא תמיהא קיימת על ישראל קדושים. בכל מקום הם הקפידו על עצמן בכמה דקדוקי מצות שהחזיקו בהם מדקדקים בהם ביותר מפזרים ממון רב וטורחים מאד לקיימן בשלימות האפשרי. ומדוע מזלזלין ומתעצלין במצוה החביבה הזאת, יתד שכל התורה תלויה בו?!
פשוט יותר לפנות אל השכל מאשר לנשמה הלאומית, איך בכלל יכול אדם להשפיע על ההתעוררות הנשמתית?
ייתכן שיעב"ץ ראה את ההתעוררות שהיתה בעקבות המשיחיות של ש"ץ, ורצה "לנקות" את השאיפה הלאומית הזו מההשפעות השליליות של ש"ץ, כך שתוכל בבוא היום להפוך לשאיפה קדושה וטהורה שתוביל לעלייה המונית ארצה., ולכן הקדיש את חייו למלחמה בשבתאות.
