ערבית לפני צאת הכוכבים (חלק ראשון)

ידוע המנהג להתפלל מנחה ומיד ערבית, לפני צאת הכוכבים.

נעיין בקצרה במקורותיו של המנהג ובשאלות ההלכתיות התלויות בו.

לגבי התפילה עצמה, נחלקו תנאים במסכת ברכות מתי מסתיים זמנה של תפילת המנחה ומתחיל זמן תפילת ערבית, האם זמן המנחה הוא עד השקיעה, ומשם מתחיל זמנה של תפילת ערבית, או שמא זמן תפילת המנחה הוא רק עד פלג המנחה (שעה ורבע זמניות לפני השקיעה), ומזמן זה ניתן להתפלל ערבית.

מחלוקת זו לא הוכרעה להלכה, ואמרה הגמרא: "דעביד כמר עביד, ודעביד כמר עביד". לדעת חכמים, שכמותם אנו נוהגים כאשר אנו מתפללים מנחה אחרי פלג המנחה, ניתן להתפלל ערבית מיד בשקיעה, ואין צורך להמתין לצאת הכוכבים.

השאלה המתעוררת כאשר מתפללים ערבית בשקיעה היא לגבי קריאת שמע – כיצד אנו קוראים קריאת שמע בברכותיה, לפני שהגיע זמנה?

שאלה זו נשאלה כבר בתקופת הגאונים, וכך שאלו את רב האי גאון: "ציבור שמקדימין לקרות ולהתפלל קודם צאת הכוכבים, איזה עדיף, לצלויי בהדייהו ולהניח קריאת שמע עד צאת הכוכבים, או להמתין עד צאת הכוכבים ולהתפלל ביחיד כדי שיסמוך גאולה לתפילה, והשיב: מוטב שיתפלל עמהם כדי שיתפלל בציבור אם הוא מפלג המנחה ולמעלה, וימתין לקרות שמע עד זמנה".

בשאלה שנשאל מתואר שהציבור היה נוהג כמונו, אך השואל אינו מעוניין לנהוג כך, ומציע שתי אלטרנטיבות – או להתפלל ביחיד אחרי צאת הכוכבים, או להתפלל עם הציבור רק את תפילת העמידה, ולהשלים לאחר התפילה את קריאת שמע בברכותיה. השיב רב האי גאון שעליו לבחור באפשרות השניה. מנהג זה הובא במשנה ברורה (ס"ק י"ב): "ובאיזה מקומות יש מנהג שהותיקין אינן קוראין ק"ש עם הצבור אלא שותקין עד שמ"ע ומתפללין עמהם וממתינין אחר התפלה עד צה"כ וקורין ק"ש וברכותיה ואין חוששין לסמיכת גאולה לתפלה וגם מנהג זה נזכר בדברי הקדמונים".

הבית יוסף הביא את דברי רב האי גאון (אורח חיים סימן רלה), והביא פתרון נוסף בשם רבנו יונה, שהוא המנהג שאנו נוהגים – והובא להלכה בשולחן ערוך כאן, והוא להתפלל את כל התפילה כסדר, ולאחר מכן לקרוא שוב את קריאת שמע בזמנה. ושואל שם הבית יוסף כיצד נברך את ברכות קריאת שמע, אם עדיין אין זה זמנה של קריאת שמע? ומביא על כך את דברי הרשב"א בתשובה: "דברכות ק"ש אינן ברכות של ק"ש ממש כברכת התורה וברכת המצוות, שאם כן היה לנו לברך 'לקרות את שמע' אלא ברכות הן שנתקנו בפני עצמן אלא שתקנו לאמרם לפני ק"ש ולאחריו, וכן הסכימו הגאונים".

בדברי רבנו יונה מבואר שאין לכוון לצאת ידי חובת קריאת שמע בקריאה שקוראים לפני צאת הכוכבים (שכתב: "ולא יתכוון לצאת ידי חובת ק"ש באותה קריאה אלא לעמוד בתפלה מתוך דברי תורה") ולא נתבאר מדוע, הרי אף אם יכוון לצאת ידי חובה לא ייצא. אפשר שכוונתו להזהיר שלא יכוון לצאת, כדי לזכור שעליו לקרוא שוב את קריאת שמע בזמנה.

יש מספר דינים השייכים להשלמה זו של קריאת שמע, נזכיר בקצרה שניים מהם:

לגבי הפרשיות שיש לקרוא, מבואר בדברי רבנו יונה הנ"ל שדי בשתי הפרשיות הראשונות: "ואם לא ירצה לקרות אלא השני פרשיות סגי ליה בהכי, דכיוון שהזכיר יציאת מצרים כשקרא אותה בבית הכנסת לא מצריכים ליה להזכירה פעם אחרת". מעיקר הדין די בשתי הפרשיות הראשונות, אמנם כבר בלשונו נרמז שיש עדיפות לקרוא את כל שלושת הפרשיות, וכן הביא המשנה ברורה הנ"ל בשם ה'שאגת אריה' שירא שמיים יקרא את כל שלושת הפרשיות.

דין נוסף שראוי לשים אליו לב הוא שאין להתיישב בשביל לקרוא את קריאת שמע.

בשולחן ערוך, אורח חיים סימן ס"ג סעיף ב : "מִי שֶׁרוֹצֶה לְהַחְמִיר לַעֲמֹד כְּשֶׁהוּא יוֹשֵׁב, וְלִקְרוֹתָהּ מְעֻמָּד נִקְרָא עֲבַרְיָן". ומסביר המשנה ברורה: "דהלכה כבית הלל דסבירא להו דהא דכתיב ובקומך אין הכוונה בעמידה כדעת ב"ש, אלא בזמן שדרך בני אדם לקום ממיטתם, ואסור לו להחמיר לעשות כב"ש, ואפילו אם אין הכוונה בעמידתו לעשות כב"ש אלא לעורר הכוונה וכדומה אפילו הכי אסור".

וכתב עוד המשנה ברורה (ס"ק ז): "ודווקא בשחרית, אבל בערבית אין לו להטות ולישב כשעומד, דנראה דעושה כב"ש".

מאמרים אחרונים
Picture of אתרא קדישא
אתרא קדישא

יומא כותב למגירה דברי תורה זה מספר שנים, עד אשר אחיו פגש אותו והמליץ לו להעלות את כתביו לאוויר המרשתת. וכך קרה.