ראינו שיש מקום להתפלל ערבית מבעוד יום, אם כדעת רבי יהודה הסובר שזמנה של תפילת ערבית הוא מפלג המנחה, או לפי הסוברים בדעת חכמים שזמנה של תפילת ערבית מתחיל בשקיעה.
ישנן שתי סוגיות הלכתיות צדדיות הנוגעות לשאלה זו, מלבד הסוגיות הנ"ל. האחת היא החיוב להזכיר בתפילה מעין המאורע, והשניה היא החיוב לברך מאה ברכות בכל יום, ונעיין בקצרה בקשיים המתעוררים כאשר מתפלל ערבית מבעוד יום, ביחס לסוגיות אלו.
מנהג נפוץ יש שבערב שבת מקדימים לקבל שבת מבעוד יום, בעיקר בשבתות הקיץ הנכנסות בשעה מאוחרת, ומתפללים תפילת ערבית של שבת. מה הדין ביום חול שיש בו תוספת בתפילה, כ'יעלה ויבוא' בראש חודש, או 'על הניסים' בחנוכה ופורים, האם המתפלל לפני תחילת היום המחייב את התוספת המסוימת בתפילה, יכול להוסיף אותה בתפילתו? אמנם בשבת מצינו דין של 'תוספת שבת', שבאופן פשוט היא זו המאפשרת להתפלל ערבית של שבת מבעוד יום, אך בחול כמובן שאין דין של תוספת כזו.
כותב המשנה ברורה בהלכות פורים, על דברי המחבר (תרצג, ב): "אומר על הניסים בלילה וביום", שאף המתפלל ערבית לפני צאת הכוכבים, אומר בתפילתו 'על הניסים'. ובשער הציון מבאר (ס"ק ו): "כך נראה לעניות דעתי מדהתירו להתפלל ערבית מפלג המנחה ולמעלה, ולא משתמיט אחד מן הפוסקים לומר דבראש חודש אין לומר בזה יעלה ויבוא… אלא ודאי דחשבינן לענייני תפילה ללילה."
במשפט קצר זה רמוז הקושי שבדין זה – כיצד ניתן לומר "ביום ראש החודש הזה" או "בימים ההם בזמן הזה", כאשר עדיין לא הגיע היום או הזמן אותו אנו מזכירים בתפילה? ובתירוץ הקושי הזה מבאר כאן ה'משנה ברורה' שלעניין תפילה אנו מתייחסים כאילו הגיע היום הבא.
הסוגיא השניה היא החיוב לברך מאה ברכות ביום. הלכה פסוקה היא בשולחן ערוך (או"ח מו, ג): "חַיָּב אָדָם לְבָרֵךְ בְּכָל יוֹם מֵאָה בְּרָכוֹת לְפָחוֹת". ה'בית יוסף' שם מחשב כיצד מגיעים למאה ברכות ביום, ומבואר בדבריו שתפילת ערבית "שווה" עשרים ושלוש ברכות – ארבע ברכות קריאת שמע, ועוד תשע עשרה ברכות של תפילת העמידה. בשבת שהתפילות קצרות יותר, יש להתאמץ ולהשלים מאה ברכות. האם על האדם להימנע מלהתפלל ערבית מבעוד יום (אלא אם ודאי לו שגם למחרת ינהג כך), כדי שלא לעבור על החיוב של מאה ברכות ביום?
ראיתי שכתב תלמיד חכם אחד שמסתבר שהמקדים להתפלל ערבית ביום חול נחשבות הברכות למניין של היום בו הוא עומד, ואילו בליל שבת נחשבות הברכות למניין המאה ברכות של שבת, מהדין של תוספת שבת. לפי סברה זו, שהברכות הללו "נגרעות" מהיום הבא, עולה שיש להימנע מלהתפלל מבעוד יום כדי שלא להפסיד ברכות רבות השייכות ליום הבא, אלא אם יש לאדם עצה כיצד 'להרוויח' בדרך אחרת עוד כעשרים ברכות שיחסרו לו למחרת.
אמנם מסתבר לי שלא כדבריו, והנקודה בשתי הסוגיות הללו דומה: תפילת ערבית שייכת ליום הבא, ממנו שואבת היא את החיוב שלה ואת הנוסח שלה כפי שראינו בנקודה הראשונה, ולכן גם יעלו ברכותיה למניין הברכות של היום שאליו הן שייכות.
