השנה זכינו ל'פורים משולש'. מלבד החשבונות ההלכתיים המולידים את המצב המיוחד הזה, מסתבר שיש גם הסבר מהותי יותר לכך שאיננו מקיימים את כל מצוות הפורים בשבת, וננסה להטעים את הדבר.
ידוע שבפרשת תצווה לא מופיע שמו של משה רבינו ע"ה. מביא ה"בעל הטורים" בתחילת הפרשה: "לא הזכיר משה בזה הסדר, מה שאין כן בכל החומש שמשעה שנולד משה אין סדר שלא הוזכר בה (חוץ ממשנה תורה). והטעם משום שאמר 'מחני נא מספרך אשר כתבת' וקללת חכם אפילו על תנאי באה, ונתקיים בזה".
ויש לעיין, מהי ה'קללה' שבמחיית שמו של משה מן התורה, מדוע יש באמירה הזו טענה כלפי הקב"ה, ומדוע נבחרה דווקא פרשת תצווה למימוש ה'קללה' הזו?
אפשר לבאר בדרך דרוש, שמשה אומר לה': אם אינך מוחל על חטא העגל, אם כישלון כזה לא בא בחשבון מבחינת החשבון האלוקי – עד כדי כך שאתה חפץ חלילה לכלותם, אולי יש בעיה בכך שיש 'משה', שיש שליח העומד בין ה' ובין העם. אולי מצב כזה שיש 'איש אלוקים', גורם להמון העם לתחושה שיש מי שאחראי, יש מי שירומם את העם, יש מי שיבקש מחילה אם יחטאו, ובכך מתאפשר מצב של רפיון וחטא. אולי אם תמחה אותי מספרך, אם לא יהיה מתווך ושליח, ירגיש ההמון מחויבות גדולה יותר להיות כל אחד בעצמו קצת 'משה רבנו', ולא יהיה שוב מצב של חטא וכישלון כזה.
הודה ה' לדברי משה ומחל לישראל ולא מחה את שמו, חוץ מפרשה אחת, פרשת תצווה. להורות שיש מקום לטענתו של משה. אמנם הסדר הקבוע והאידיאלי הוא שיש מנהיגים, יש גדולי ישראל המוסרים את נפשם על עם ישראל, אבל יש מקום להיזכר פעם אחת בשנה שעלינו להתבונן בגדלות ובקדושה של כל אחד מאיתנו, ומתוך כך באחריות הנובעת מהקדושה הזו. והזמן המתאים להתבונן בזה הוא דווקא בפרשה הסמוכה לפורים.
מגילת אסתר נתיחדה בדבר דומה – שם ה' לא מוזכר בה. כאשר מופיע שם ה', אפשר לסמן בבירור את נקודת הקדושה. כאשר לא מופיע שם ה', צריך ללמוד למצוא את הקודש ואת יד ה' בתוך הטבע, בתוך המהלכים הטבעיים. "חייב איניש לבסומי בפוריא עד דלא ידע בין ארור המן לברוך מרדכי", אנו נדרשים להתבסם כדי להצליח ולראות את ה' ואת ה'ברוך' גם בחול, בטבע, לא רק את העובדה הברורה ש'ברוך מרדכי'. זה עניינו של חג הפורים. בחנוכה עמד עלינו אויב מתוחכם, שנלחם ברוח שלנו, שרצה "להשכיחם תורתך ולהעבירם מחוקי רצונך". בפורים האויב היה פחות מתוחכם, המן הרשע רצה להשמיד את כל עם ישראל, גדולים וקטנים, צדיקים ופחות צדיקים. והיום אנו חוגגים ומודים לה' על שהציל את עם ישראל כולו, הצלה גשמית, מגדול ועד קטן.
ולכן סברו חכמינו זכרונם לברכה שלחגוג פורים בשבת זה 'בזבוז', הרי שבת היא נקודת הקודש הגלויה בתוך ימות השבוע, שם אין צורך ואין יכולת לחשוף את הקודש הנסתר בתוך הטבע, פורים מוכרח להיות בימות החול, שם הוא מקום העבודה של גילוי הקודש והאלוקי שבטבע, ולכן תיקנו שאת מצוות החג נקיים דווקא בימות החול.
