שבת ב'פורים משולש'

ט"ו באדר חל השנה בשבת קודש, וכך נוצר בירושלים "פורים משולש", שמצוותיו מתקיימות במשך שלושה ימים.

פוסק המחבר בסעיף העוסק בפורים משולש (תרפח, ו): "יוֹם חֲמִשָּׁה עָשָׂר שֶׁחָל לִהְיוֹת בְּשַׁבָּת אֵין קוֹרִין הַמְּגִלָּה בְּשַׁבָּת, אֶלָּא מַקְדִּימִים לִקְרוֹתָהּ בְּעֶרֶב שַׁבָּת, וְגוֹבִים מָעוֹת מַתְּנוֹת עֲנִיִּים וּמְחַלְּקִים אוֹתָם בּוֹ בַּיּוֹם; וּבְיוֹם שַׁבָּת מוֹצִיאִים שְׁנֵי סְפָרִים וּבַשֵּׁנִי קוֹרִין וַיָּבֹא עֲמָלֵק וְאוֹמְרִים עַל הַנִּסִים, וְאֵין עוֹשִׂים סְעֻדַּת פּוּרִים עַד יוֹם אֶחָד בְּשַׁבָּת".

קריאת המגילה ומתנות לאביונים מוקדמות לערב שבת, סעודת הפורים נדחית ליום ראשון ובעקבותיה גם מצוות משלוח מנות, אף שלא הוזכרה בדברי המחבר הללו, ובשבת מתקיימות רק המצוות השייכות לתפילה ולברכת המזון – אמירת "על הניסים" וקריאת התורה של פורים.

אמנם מצוות היום העיקריות עברו מן השבת מסיבות שונות, אך עדיין יום הפורים, סגולתו קדושתו ושמחתו, שייכים ליום חמישה עשר לחודש.

מלבד המצוות הנ"ל יש הלכה נוספת הנוגעת לשבת זו, ונעסוק בה בקצרה.

אומרת הגמרא במגילה (ד.): "ואמר רבי יהושע בן לוי פורים שחל להיות בשבת שואלין ודורשין בעניינו של יום".

מהו אותו "עניינו של יום" שיש לעסוק בו, ומה טעמה של תקנה זו?

מבאר רש"י: "מעמידין תורגמן לפני החכם לדרוש אגרת פורים ברבים". מדברי רש"י עולה שיש לדרוש בענייני המגילה.

ובתוספות שם : "דווקא בשבת לפי שאין קורין המגילה משום גזירה דרבה, אבל בחול אין צריך שהרי קורין המגילה וטפי איכא פרסומי ניסא". מסוף דבריו נשמע שאף לדעתו החיוב הוא לעסוק בענייני הנס.

לעומתם כותב הרמב"ם (הלכות מגילה וחנוכה, א, יג) :"ושואלין ודורשין בהלכות פורים באותה שבת כדי להזכיר שהוא פורים". לדעת הרמב"ם החיוב הוא לא לעסוק בענייני הנס והמגילה אלא בהלכות פורים.

לכן כתב ה'מנחת אשר' (מועדים, פורים, סי' לג) שירא שמים ייצא ידי שתי השיטות ויעסוק בהלכות פורים ובענייני הנס.

מהו טעמה של הלכה זו?

מדברי התוספות שהבאנו לעיל נשמע שיש בזה קיום המצווה של פרסומי ניסא, שאמנם חז"ל אסרו את קריאת המגילה בשבת, אך עדיין מקיימים אנו את עיקר תקנת אנשי כנסת הגדולה לפרסם את הנס ביום בו אירע הנס, אף כאשר חל בשבת.

הרמב"ם הנ"ל כתב בטעם הלכה זו: "כדי להזכיר שהוא פורים".

ויש לברר בטעם זה שכתב הרמב"ם, האם הכוונה היא להזכיר לעצמנו בגלל החשש שנשכח, או שמא הכוונה "לעשות זכר" לפורים, פרסום הנס במקומן של המצוות שאינן מתקיימות בשבת, כפי דברי התוספות הנ"ל?

הרדב"ז (שו"ת, או"ח סימן תק"ח) מבאר את דברי הרמב"ם כאפשרות הראשונה. אחרי שכתב שיש לומר "על הניסים" בשבת הוא מקשה מדברי הרמב"ם הללו, שאם הרמב"ם היה סובר שיש לומר על הניסים בשבת, לא היה כותב שיש "להזכיר שהוא פורים", שכבר זכרנו זאת בתפילה. ומתרץ שזה עבור נשים וקטנים שלא היו בבית הכנסת, או שעונג שבת משכיח מאיתנו את הפורים. מדבריו עולה שהבין ברמב"ם שיש כאן תזכורת שבאה למנוע את שכחת הפורים. אמנם צריך ביאור מה עניינו של זיכרון זה, האם הוא אמור להביא אותנו לידי עשייה מסוימת, או שמא יש עניין בזכירה מצד עצמה.

על כל פנים רואים שחז"ל דאגו מצד אחד שהשבת לא תיפגע ולכן אסרו על קריאת המגילה בשבת, ומאידך רצו שפורים לא ישתכח ולכן תיקנו לדרוש בענייני פורים.

לכן עלינו למצוא את האיזון והשילוב הנכון, לזכור את הנס ולשמוח בשמחת פורים ביום בו נעשה לנו הנס הגדול של פורים, ומאידך לא לפגוע בכבודה ובקדושתה של השבת, שהיא התכלית שלשמה הצילנו השם מגזרת המן.

מאמרים אחרונים
Picture of אתרא קדישא
אתרא קדישא

יומא כותב למגירה דברי תורה זה מספר שנים, עד אשר אחיו פגש אותו והמליץ לו להעלות את כתביו לאוויר המרשתת. וכך קרה.