שבת הארץ – פתיחה להלכות שביעית

רבים מן האחרונים פותחים את הלכות שביעית בחקירה יסודית, ונלמד אותה בקצרה (מצאתיה ב'שבת הארץ' לרב קוק זצ"ל, ב'משנת יעקב' של הרב רוזנטל' זצ"ל וב'מנחת אשר' של הרב וייס שליט"א).
בפרשת 'בהר' קראנו על הציווי על שביתת הארץ בשנה השביעית. בתחילה כמצוות עשה (ויקרא כה, ב): "כִּי תָבֹאוּ אֶל הָאָרֶץ אֲשֶׁר אֲנִי נֹתֵן לָכֶם, וְשָׁבְתָה הָאָרֶץ שַׁבָּת לַה'", ובהמשך כמצוות לא תעשה (שם פס' ד): "שָׂדְךָ לֹא תִזְרָע וְכַרְמְךָ לֹא תִזְמֹר".
הצד של האיסור פשוט יותר להבנה, מפרטת התורה אבות ותולדות של עבודת הקרקע שנאסרו בשביעית. אמנם יש לעיין בגדרה של מצוות העשה, האם כל עניינה הוא 'ליתן עשה על הלאו', כלומר כפי שמצינו בדוגמאות אחרות בתורה שלחיזוק הלאו נוספה גם מצוות עשה, אך אין היא מוסיפה כל חיוב מעשי, או שמא מרחיבה היא את האיסור יותר מן הלאו, ויש אופנים בהם יבטל האדם את מצוות העשה אף כאשר לא יעבור על הלאו.
ישנם בתורה שני פסוקים המצביעים כל אחד על אחת ההבנות האפשריות הנ"ל. מהפסוק שהבאנו "וְשָׁבְתָה הָאָרֶץ" משמע שיש מצווה על שביתת הארץ, על ה'חפצא', גם ללא קשר לאיסור העבודה, ואילו מפסוק מפרשת כי תשא "בחריש ובקציר תשבות" משמע שהשביתה המחויבת היא שביתה מאיסור העבודה בלבד.
בהלכה הראשונה ב'הלכות שמיטה ויובל' כותב הרמב"ם: "מצות עשה לשבות מעבודת הארץ ועבודת האילן בשנה שביעית שנאמר: "ושבתה הארץ שבת לה'" ונאמר "בחריש ובקציר תשבות". וכל העושה מלאכה מעבודת הארץ או האילנות בשנה זו ביטל מצות עשה ועבר על לא תעשה שנאמר "שדך לא תזרע וכרמך לא תזמור"".
מדברים אלו של הרמב"ם משמע כאפשרות הראשונה. אמנם הביא הוא את שני המקורות למצוות העשה, אך בביאור הדבר הוא נוקט שאין בה אלא מה שיש בלאו. המצווה היא לשבות מעבודה, והאיסור הוא לא לעבוד, וממילא אלו שני צדדים של אותו מטבע, וכאשר יעבוד האדם את אדמת הארץ בשביעית – יעבור על העשה ועל הלאו.
בדרך זו נקטו אף כמה מן האחרונים, כהמהרי"ט ופאת השולחן.
אמנם ברמזי המצוות שבראש הלכות שמיטה ויובל כתב הרמב"ם: "שתשבות הארץ בשביעית ממלאכתה", לשון זו מתייחסת אל הארץ ולא אל האדם, שבעלי הקרקע מצווה שאדמתו תשבות.
על פי דרך זו יש כאן הרחבה מעבר לתחום של הלאו, ואז ניתן יהיה לומר שאף אם לא יעבוד האדם בעצמו את אדמתו ולא יעבור על "שדך לא תזרע", עדיין יבטל הוא את העשה – למשל אם יעבוד בשדהו מישהו אחר, ואולי אף גוי. הבעלים אחראי על שביתת הקרקע שלו בשביעית .
ובביאור הדבר כתב ה'מנחת חינוך' (מצווה קי"ב): "ובשמיטה אם עושה עבודת הארץ כגון שחורש שדהו או זורע או קוצר ע"י עכו"ם, נהי דהלא תעשה של עבודת הארץ אינו כי הכול כתוב לנוכח: שדך לא תזרע, אך בעשה עובר בכל עבודת קרקע אפילו ע"י אחרים דכתיב 'שבת שבתון יהי' לארץ', 'ושבתה הארץ', מבואר גזירת הכתוב דהארץ תשבות וכמו שמצווים על שביתת כלים ושביתת בהמה בשבת כן מוזהרים על שביתת הארץ בשמיטה והמשכיר לעכו"ם או לישראל השדה עובר המשכיר משום שביתת שדהו".
מביא ה'מנחת חינוך' נפקא מינא בין ההסברים, האם מותר להשכיר שדהו לגוי בשביעית. מן ההשוואה לשביתת בהמתו בשבת, עולה שיש איסור להשכיר שדהו לגוי, שאמנם לא יעבור בכך על הלאו של "שדך לא תזרע", אך יבטל הוא בכך את המצווה של שביתת הארץ. ואפשר שיש כאן נפקא מינות נוספות, למשל האם האישה חייבת במצווה זו.

מאמרים אחרונים
Picture of אתרא קדישא
אתרא קדישא

יומא כותב למגירה דברי תורה זה מספר שנים, עד אשר אחיו פגש אותו והמליץ לו להעלות את כתביו לאוויר המרשתת. וכך קרה.