ההלכה מדברת על זכירת השבת בכל ימות השבוע. על הפסוק "זָכוֹר אֶת יוֹם הַשַּׁבָּת לְקדְּשׁוֹ" (שמות כ,ז) כותב רש"י: "תנו לב לזכור תמיד את יום השבת, שאם נזדמן לו חלק יפה יהא מזמינו לשבת".
המקור לדברי רש"י הוא על פי המכילתא, שם מביא הרמב"ן את דברי רבי אלעזר בן חנניה בן חזקיה בן גרון: "זכור את יום השבת לקדשו, תהא זוכרו מאחד בשבת, שאם נזדמן לך חפץ יפה תהא מתקינו לשבת".
הרמב"ן חולק על רש"י ואומר שדין זה לא התקבל להלכה. הוא מציין כי בגמרא נאמר: "תניא: אמרו עליו על שמאי הזקן: כל ימיו היה אוכל לכבוד שבת". הלכה היא כדברי בית הלל, שמדגישים את הצורך לזכור את השבת בימי השבוע.
לדברי הרמב"ן, המצווה היא לזכור את השבת בימי השבוע, אך אין צורך לקנות מצרכים לכבוד שבת כבר מתחילת השבוע.
המשנה ברורה מסביר כי רוב הפוסקים הכריעו שלא כדעת הרמב"ן, והביאו את מנהגו של שמאי להלכה. הוא מציין כי הלל מודה שעל האדם לזכור את השבת מראשית השבוע.
בימינו, ברוך השם, חיים אנו בעידן של שפע, ולרוב אין מציאות שיזדמן לנו דבר בתחילת השבוע. עם זאת, יש לנצל כל הזדמנות לכבד את השבת.
בירידת המן למד עם ישראל את מידת הביטחון בהשם, כאשר כל מזונם היה תלוי במן. הלימוד הוא שעלינו לחיות עם ביטחון בהשם ולזכור את השבת.
הרב קרליץ מבקש שנזכה להיות בין הבוטחים בשם יתברך, ולעולם לא נבוש.
זכירת השבת היא ההלכה לזכור את השבת בכל ימות השבוע, כולל הכנת מאכלים לכבודה.
שמאי מדגיש את הצורך בהכנה מראש לכבוד השבת, בעוד הלל סומך על ביטחון בהשם.
כיום ניתן לקיים את ההלכה על ידי הכנת מאכלים לכבוד השבת מראש, כאשר יש לנצל כל הזדמנות לכבד את השבת.