זכר למקדש הוא מנהג הקשור לאכילת מצה ומרור בליל הסדר, שבו יש מחלוקת בין הלל לחכמים לגבי אופן האכילה. המנהג הנפוץ כיום הוא לאכול מצה ומרור בנפרד ולאחר מכן לכרוך אותם יחד.
מחלוקת הלל וחכמים נוגעת לשאלה האם יש לכרוך את הפסח, המצה והמרור ולאוכלם יחד. הלל סבור שאין מניעה מכך, בעוד חכמים חוששים שהרוב יבטל את המיעוט.
הגמרא קובעת שאין הכרעה במחלוקת זו, ולכן נוהגים לאכול מצה ומרור בנפרד, ולאחר מכן לכרוך כהלל.
כיום, נהוג לאכול מצה ומרור בנפרד, ולאחר מכן לכרוך אותם יחד. הלל סבור כי מצוות אינן מבטלות זו את זו, בעוד חכמים סבורים כי יש חשש מביטול.
תוספות מציינים כי לדעת הלל, די היה לאכול מצה בנפרד ולאחר מכן לכרוך, שכן המרור והמצה שווים ברמת החיוב.
ההיסטוריה של זכר למקדש קשורה לתקופת בית המקדש, כאשר הייתה מצווה לכרוך את הפסח, המצה והמרור. עם חורבן המקדש, השתנה המנהג והפך להיות כפי שהוא כיום.
בנוסף לאכילת מצה ומרור, ישנן מצוות נוספות הקשורות לליל הסדר, כגון אכילת הפסח והסיפור של יציאת מצרים.
רבנים שונים הביעו דעות שונות לגבי אכילת מצה ומרור, כאשר יש המעדיפים את דעת הלל ויש המעדיפים את דעת חכמים. ההבדלים נוגעים בעיקר לשאלת הביטול בין המצוות.
זכר למקדש הוא מנהג הקשור לאכילת מצה ומרור בליל הסדר, שבו יש מחלוקת בין הלל לחכמים לגבי אופן האכילה.
המחלוקת נוגעת לשאלה האם יש לכרוך את הפסח, המצה והמרור ולאוכלם יחד, כאשר הלל מתיר וחכמים אוסרים.
כיום, נהוג לאכול מצה ומרור בנפרד ולאחר מכן לכרוך אותם יחד.
ההיסטוריה קשורה לתקופת בית המקדש, כאשר הייתה מצווה לכרוך את הפסח, המצה והמרור.
ישנן מצוות נוספות הקשורות לליל הסדר, כגון אכילת הפסח והסיפור של יציאת מצרים.
רבנים שונים הביעו דעות שונות לגבי אכילת מצה ומרור, כאשר יש המעדיפים את דעת הלל ויש המעדיפים את דעת חכמים.