שומע כעונה בספירת העומר (חלק שני)
מהן ההלכות החשובות בספירת העומר? ההלכה קובעת כי יש להיזהר לא לומר את מניין הימים לפני הברכה.
מהי ההלכה לגבי מניין הימים בספירת העומר?
אחת ההלכות הידועות בהלכות ספירת העומר היא זו ה'מזהירה' שלא לומר את מניין הימים לפני שיברך, כדי שלא יפסיד את הברכה. תפ"ט, ד: "מי ששואל אותו חבירו בין השמשות כמה ימי הספירה בזה הלילה יאמר לו אתמול היה כך וכך, שאם יאמר לו היום כך וכך אינו יכול לחזור ולמנות בברכה".
האם יש דין של שומע כעונה בספירת העומר?
בפעם הקודמת ראינו שנחלקו הפוסקים האם יש דין של 'שומע כעונה' בספירת העומר. להלכה נפסק ב'ביאור הלכה' (שם סוף ד"ה "מצווה על כל אחד") "לכתחילה בוודאי צריך כל אחד לספור בעצמו, אכן בדיעבד אם שמע מחבירו וכוון לצאת יחזור ויספור בלי ברכה".
מה קורה אם השואל לא מתכוון לספור?
אם נצרף יחד את שתי ההלכות הללו, שהפסד הברכה יכול להיגרם מספירה בלי כוונה לצאת וכן מספירה על ידי שמיעה מדין שומע כעונה, תתעורר לנו שאלה ביחס לדינו של השואל מהסיפור בסעיף ד' הנ"ל. האם כפי שנפסק שהמשיב הפסיד את הברכה שמא הלכה כסוברים שמצוות אינן צריכות כוונה, כך גם השואל ששמע את תשובתו לא יוכל לברך שמא הדין הוא שהשומע כעונה.
מה אומר הרמב"ם על דין השומע?
כותב הרמב"ם (הל' שופר, סוכה ולולב ב, ד) לגבי מצוות תקיעת שופר: "נתכוון שומע לצאת ידי חובתו ולא נתכוון התוקע להוציאו, או שנתכוון התוקע להוציאו ולא נתכוון השומע לצאת – לא יצא ידי חובתו, עד שיתכוין שומע ומשמיע".
מה אומר השולחן ערוך הרב?
ה'שולחן ערוך הרב' התייחס לשאלה זו במפורש, וכך הוא כותב (תפ"ט, יד): "אבל השואל יכול לספור בברכה אף ששמע כבר הסיפור מהמשיב, מכל מקום בשעה ששמע היה בדעתו לחזור ולספור שהרי בשביל כך הוא שומע ונמצא שהיה בדעתו בפירוש שלא לצאת בשמיעה זו".
מהן ההלכות הנוספות בספירת העומר?
עוד אפשר שיש כאן ספק ספקא. בדומה להלכות הידועות ביחס למי שלא ספר בלילה וספר ביום, או מי שאינו זוכר האם ספר אתמול או לא, שמצרפים אנו את הספקות שלהם ומתירים להם להמשיך ולספור בברכה.
דוגמאות להלכות ספירת העומר
למשל, אם אדם שכח לספור בלילה, הוא יכול לספור ביום עם ברכה. אם הוא לא זוכר אם ספר אתמול, הוא יכול להמשיך ולספור בברכה.
שאלות נפוצות
מה לעשות אם שכחתי לספור? אם שכחת לספור בלילה, אתה יכול לספור ביום עם ברכה.